נשים לרגע בצד את העניין של תוכן שיווקי. הדבר הראשון שלמדתי על מכירות היה שאנשים לא אוהבים שמוכרים להם. הם אוהבים להרגיש שהם בוחרים. שהם רוכשים. שבמקרה הטוב, מישהו ייעץ להם. או "הביא להם דיל". ולמה? כי אנשים שונאים שמנסים לגרום להם. הם אוהבים להרגיש בשליטה.
בגלל זה, כשמשהו מראש מוגדר כ"מכירה", כ"כפייה רגשית" או כ"פרסומת", אנשים יעדיפו להתחמק. יש לנו ממש מנגנונים פסיכולוגים שגורמים לנו לא לראות באנרים. אפילו כאלה שגורמים לנו לא להסתכל מחלון הרכב כדי לראות את הקבצן. או את זאת שרק רוצה להשתלב לפנינו.
מה שכן, אנחנו לא מתחמקים מכל ניסיון למכור לנו. למשל, אנחנו יכולים לצפות בתוכניות כמו "מאסטר שף" שם, בכל מקום יש פרסומת. פעם זום על המיקסר. פעם חיתוך עם הסכין המיוחדת בסלואו מושן. ואפילו כולם רצים למזווה שמלא כל טוב, "מתנת…". אז למה זה כן וזה לא?
לאן כולם בורחים מהפרסומת?
בהפסקת פרסומת ממוצעת בערוצים המסחריים, יש המון פרסומות. רק שרוב אלו שצופים בתוכנית בלייב לא נשאר לצפות בפרסומות. אנחנו בורחים לערוץ אחר. נכנסים לפייסבוק או טיקטוק. בודקים את המייל. הכל. רק לא לצפות בפרסומות.
אם נחשוב מה משותף לכל אלה, נגלה את התוכן. משהו עם עלילה. משהו שמבדר אותנו. אולי מלמד אותנו. רק שמהתוכן שנפסק, אנחנו בורחים לעוד תוכן. וזה מצחיק, כי גם בתוכן הזה יכולות להיות פרסומות. רק שבגלל שיש גם תוכן שעוטף את הפרסומת אנחנו לא בורחים ממנה.
זו הסיבה שאנשים ממשיכים לצפות בתוכניות כמו מאסטר שף. הם לא טיפשים. הם רואים את החסויות והפרסומות הלא מוסוות. יודעים בדיוק מה מנסים לקדם להם. ולא מעבירים ערוץ. כי זה מותח. יש תחרות. ואפשר גם ללמוד טריק או 2 שישפרו את מיומנויות הבישול שלנו. אז זה לא מרגיש מכירתי.
מה כל כך חזק בתוכן שיווקי?
תוכן שיווקי הוא תוכן שמכיל בתוכו גם משהו שמקדמים. זה יכול להיות רעיון שמועבר ברקע. כמו סרטון על יום בחיי אדם מפורסם כשברקע רואים עד כמה שהוא נהנה באיזה מקום (שבמקרה אנחנו מקדמים). זה יכול להיות גם מוצר שמשתמשים בו. או אולי בודקים עד כמה הוא עמיד.
רק שזה לא חייב להיתקע בתוך עולם הסרטונים, הפודקאסטים או המאמרים. זה יכול להיות הכל. משחק קופסה שנהנים לשחק עם החברים או המשפחה. אפליקציה או משחק טלפון. אירוע מפונפן שמחלקים בו פרסים. ואפילו "חפש את המטמון" שבו אנחנו מתחרים מול אחרים.
כל אלה יכולים להיות אמצעי מדיה כדי להעביר את הרעיון או לקדם את המוצר. כשהרעיון או המוצר, הם הדבר שכאילו "על הדרך" נמצא שם. צריך להשתמש בו כדי להשיג את המטרה. או שהוא מלווה אותנו ברקע. רק שכל מה שמסביב לזה הוא מעניין. וככה הוא נצרב.
אז למה כולם ממשיכים ליצור פרסומות כשיש תוכן שיווקי?
יש משהו בפרסומות שמרגיש כמו הבטחה. לכתוב משהו ש"יפרמט" ללקוח את הראש והוא יקנה. אפשר למדוד את החשיפה לפרסומת, כמה עברו וכמה רכשו. כמה עלה כל ליד. וכל ה"מדיד" הזה מרגיש יותר בטוח. כאילו יש ביטוח שעבור הכסף, תהיה הכנסה.
זה לא שגוי. פרסום עדיין עובד. רק ששני דברים קורים בשנים האחרונות: הראשון, הוא שהעלות לכל המרה (ליד, רכישה, הורדה וכו') עלתה בצורה מאוד משמעותית. השני, הוא שכמות המפרסמים עלתה בצורה משמעותית. כך שהקהל שנחשף לפרסומות מתחסן להם בהדרגה.
כבר לא מספיק לכתוב מילות תואר מפוצצות. המוצר "חדשני", "ייחודי" ו"יוצא דופן". השירות הוא "אישי", "מקצועי" ו"משתלם". כל המילים האלה כבר לא יעילות. ולמה? קודם כל כי קל להעתיק מילות תואר. מה מונע מהמתחרה לכתוב אותו הדבר? כלום. ומעבר לזה, אם כולם כותבים שהמוצר שלהם ייחודי וכל השוק ייחודי אז אף אחד לא ייחודי.
תוכן שיווקי חכם מעביר את אותו המסר דרך המחשה. מראה עד כמה הסכין חדה. תראו, מספיק שהפלתי עליה נייר והנייר נחתך. הלימודים הם לא "מהנים". התלמידים נקרעים מצחוק מהמרצה ומצליחים להשיג יותר תוצאות. וכשרואים את התוצאות, גם מאמינים.