איך ליצור תוכן שיגרום לאנשים לרצות לצרוך עד הטיפה האחרונה?

כל המחקרים מצביעים על דבר אחד: ככל שעוברות השנים לאנשים יש פחות טווח קשב. ומתוך כך, יש להם פחות סבלנות לתוכן ארוך. הם כל הזמן מופצים במידע. חייבים לסנן אותו. מהעבודה. מהמשפחה. מהחברים. כל היום התראות. רק שלפעמים, אנחנו דווקא כן צורכים תוכן ארוך. והשאלה היא: איך ליצור תוכן כזה שיגרום לאנשים לעצור ולקרוא?

למה חשוב שנדע איך ליצור תוכן ארוך?

לשאלה הזו, יש 2 תשובות: הראשונה, קשורה לקיצור. מצד אחד, יותר קשה ליצור משהו קצר. לתמצת מידע ולהנגיש אותו לדקות ספורות ולפעמים אפילו לעשרות שניות. כשעושים את זה, נשארים רק עם ה"תכל'ס". רק שלפעמים, יש משמעות לקצת דוגמאות, המחשות וריווח כדי לאפשר לאדם להפנים.

התשובה השנייה קשורה לאלגוריתם שסביב תוכן ארוך. הרשתות החברתיות בודקות כמה אנשים התחילו את התוכן וכמה מהם איבדנו במהלכו. ככל שיותר אנשים בוחרים לשמוע יותר מהתוכן, כך הוא נתפש כיותר איכותי ולכן נחשף לעוד אנשים.

רק שלתוכן איכותי יש עוד סיבה להיות ארוך: לסנן את הקהל. אם יש לכם משהו חשוב להגיד שכתוב בצורה מרתקת ונותן ערך לקהל היעד, הם ירצו לקרוא אותו. לא משנה מה האורך שלו. וזו, יכולה להיות דרך לדעת עד כמה הקהל שלנו מוכן "להקריב" זמן עבורנו. כי זה, מעיד שהוא נאמן ומוכן יותר לרכוש.

איך ליצור תוכן שירצו לצרוך למרות שהוא ארוך?

כדי לענות על השאלה הזו, נצטרך לשים בצד את השאלה סביב כתיבת תוכן שמותאם לקהל. על זה, כבר כתבתי פה בעבר. השאלה היא אחרת הפעם: איך ליצור תוכן ארוך שיגרום לאנשים להמשיך לקרוא? וכדי לענות על זה, נוכל להיצמד לטיפים הבאים:

יצירת תוכן ממכר 1: לולאות עליך שמשון

מעבר לדאוג לאמינות, ליצירת רגשות ולזרימת העלילה, לבמאי סדרות יש תפקיד אחד נוסף. הם צריכים לגרום לנו ממש לרצות לראות את הפרק הבא. אז מה הם עושים? קודם כל, הם משאירים שאלות פתוחות. כאלו שהצופה מקווה שייסגרו בהמשך.

בכל פעם שעונים על שאלה שכזו, הם פותחים לפחות אחת נוספת. כך שכל שאלה ותשובה הם מעין לולאה. לולאה שהמוח שלנו חייב להשלים ולכן נוצר מתח. ובכך, הם מושכים אותנו מפרק לפרק. גם התכנים שלנו צריכים להיות כאלה. מייצרים שאלות פנימיות, רק כדי לענות עליהם. עכשיו ובהמשך.

רק שחשוב לזכור בנקודה הזו: לא מספיק לשאול שאלות ולענות. אלו חייבות להיות שאלות שבאמת "יטרידו" את המחשבות של הקורא. יציק לו שהוא לא יודע מה התשובה אליהן. ובגלל זה, יהיה חייב להמשיך כדי לקבל את התשובה אליהן. כי רק היא, תשחרר אותנו ממנה.

יצירת תוכן ממכר 2: לשקף את המחשבות של הקורא

תוכן טוב חייב להסתנכרן עם המחשבות והדמיון של הקורא. הקורא צריך להיות ממש מסוגל להקריא את זה במוח שלו ולהגיד "כן". או "וואלה, לא חשבתי על זה". וכשאנחנו מתחילים מהשיקוף הזה, הרבה יותר קל לנו להוביל את הקורא לתשובה, לטיפים או לפתרונות שאנחנו מציעים לו.

למה? כי כשאדם פוגש זר, הוא מעלה מגננות. לא סומך על הכוונות שלו. וזה נכון גם לתוכן. מה שצריך לעשות, הוא להשהות את הספק. כמו שקורה כשאנחנו שומעים בדיחה. הרי אנחנו לא מאמינים ששני סוסים נכנסים לבר. רק שאנחנו מוכנים לרגע להשהות את הספק כדי לראות לאן זה מתקדם.

ככל שנשקף יותר את המחשבות של הקורא, נגרום לו להרגיש כאילו התוכן הוא מחשבה שלו. וככל שנצליח לעשות את זה יותר, כך הקורא יאמין יותר. זו הסיבה אגב שפוליטיקאים בוחרים באילו מילים ישתמשו בנאומים. הם ממש יודעים באילו מילים הקהל שלהם משתמש. והשימוש בהם, יוצר את תחושת "הוא/היא משלנו".

יצירת תוכן ממכר 3: בנשימה אחת

ככך שמשהו כתוב בצורה ארוכה ומסורבלת יותר, כך יש יותר סיכוי שנאבד קשב. למשל משפטים ארוכים. חשבת פעם מה אורך מחשבה ממוצעת שלך? כמה מילים יש בה? אגלה לך סוד. אם בזמן קריאת טקסט בקול עצרת כדי לנשום, עברת את האורך הזה.

אגלה לך סוד: בגלל זה אני כותב במשפטים קצרים יחסית. וגם אם לא, אשתדל שיהיו פשוטים. מבחינתי אפילו לקטוע משפט ולהתחיל את הבא ב-ו'. פאק איט. אני מוכן שייכנסו בי הפנאטים של הלשון העברית. כל עוד כל השאר יקראו וזה יישמע להם כמו מחשבה.

זה המשך הגיוני של הסעיף הקודם. מה שנאמר לא צריך להיות מסונכרן רק עם "מה" שהקהל חושב. הוא צריך להיות מסונכרן גם עם ה"איך". והרעיון הוא במשפטים קצרים. פשוטים. כאלה שאם נקרא בקול, לא נצטרך לעצור להתנשף.

יצירת תוכן ממכר 4: לדבר לעניין

לפעמים אני נתקל בתוכן ארוך (בעיקר ביוטיוב) שרואים שניפחו אותו כדי שיהיה ארוך. לא כי נתנו דוגמאות. אלא כי פשוט הם חוזרים שוב ושוב על משהו. מכינים אותנו למשהו שיקרה. ובסוף, גם בדרך כלל מתאכזבים. כי אם משהו כל כך טוב, לא צריך "לפרסם" אותו בכזו אגרסיביות.

אם אין משהו טוב להגיד, עדיף שלא ליצור את התוכן הספציפי הזה. אם אין לנו הרבה מה להגיד על משהו, נכתוב את מה שיש. לחרטט לצורך הארכה? מה זה פה? מבחן בחיבור? תחסכו לנו את דקות הקריאה המייסרות ודברו לעניין.

יצירת תוכן ממכר 5: לא לדחוף פרסומות באגרסיביות בתוכן

יש פה איזה שהוא קונפליקט. מצד אחד, תוכן שיווקי. יענו צריך לשווק פה משהו איכשהו. מצד שני, הבטחנו לענות על שאלה כלשהי. לתת פתרון למשהו. או להרחיב על איזה נושא. וכאן בדיוק מתחיל הקונפליקט. בין ההבטחה לביצוע.

אם עשינו טיזינג, הבטחנו תוכן וסיפקנו טיפת תוכן ופרסומת לאירוע שבו נרחיב יותר… אכזבנו. למה? כי אם אדם עצר הכל ובא לקרוא או לשמוע, הוא באמת רוצה לקבל משהו. אפילו טיפה ידע. טיפה ערך לפני שירצה לשמוע עוד באירוע שעולה X. גם אם ה-X הזה הוא 0.

העניין פה הוא מערכת היחסים הקצרה שנוצרה והציפיות שנוצרו מתחילתה. אם בשלב הראשון של התקשורת אכזבנו, למה שייתנו לנו עוד זמן. הרי פתחנו בזה שאמרנו שלאנשים יש פחות סבלנות. ובטח שפחות זמן להשקיע במישהו שכבר הספיק לאכזב.

אז איך ליצור תוכן ממכר?

תתחילו מלחשוב על הקהל. פחות על עצמכם. קודם הם, אחר כך משהו שנותן להם ערך ובסוף ה"פרסומת". שלא לדבר על זה שאם תמחישו את מה שרציתם לפרסם בתוכן וזה ייתן ערך… יצרתם תוכן שיווקי מעולה. ואל תסמכו על המילה שלי. אתם תגלו את זה בתגובות ובחשבון הבנק שלכם. כי אנשים מוכנים לשלם למי שלדעתם מכוון לעזור להם ולא רק לעצמו.