די. נמאס מאותן ברכות כל שנה. הגיע הזמן למשהו מרענן. משהו שונה. משהו שהלקוחות שלנו יהנו ממנו. יגרום להם לעצור ולשאול "מה השתנה?" ולהגיד "וואלה, סוף סוף חברה שמבינה אותי".
רק שכדי לעשות את זה, נצטרך להקשיב מה צלחת הסדר באמת אומרת לנו על פרסום העסק שלנו. להקשיב באמת. כי אם נרצה, זו באמת לא סתם הגדה.
(ועכשיו כל מה שנשאר הוא לעבור מעל הצלחת ולגלות מה אפשר ללמוד ממנה)
הזרוע היא בדיוק כמו תקיעות בעבר. לפעמים משרדי פרסום מנסים לקדם את הדבר שהם הכי טובים בו.
רק שבואו, כבר 2022.
אפשר לקדם את המוצר שלנו בעוד דרכים חוץ מפרסומת סופר יקרה בערוץ 12. הגיע הזמן להיכנס לארץ המובטחת של התוכן שהקהל שלנו רוצה לצרוך במקום לנסות להילחם בדחף שלהם להחליף ערוץ.
הביצה היא בדיוק כמו קמפיינים יענו מצחיקים וחסרי פואנטה. זה שמשרד הפרסום שלנו ראה שמתחרה שלנו עשה פרסומת עם הומור דלוח, לא אומר שגם אנחנו חייבים להעלות קורבן לאל בדיחות הקרש.
בשביל בדיחות קרש גרועות אפשר פשוט לחכות בליל הסדר שהמצחיק התורן יזכיר שחצו את ים סוף והמים הגיעו מעל הברכיים.
החרוסת היא בדיוק כמו ניפוח עלויות בדקה התשעים. אין כמו לקחת משרד פרסום שרגע לפני עליית הקמפיין מספר פתאום מה לא נכלל בסכום ששילמנו, מוציא עוד ועוד הצעות מחיר ועוד קורא לנו "נשמה".
הגיע הזמן להתחיל לעבוד עם גופים שלא יוציאו לנו את הנשמה או "ישדרגו" קצת את המחיר ברגע האחרון.
המרור הוא בדיוק כמו הדיגיטל של החברה. כולם עושים את זה כי כולם עושים את זה. רק שלרוב, אם לא יודעים איך לנהל את זה, העמוד הוא או מלא בסטטוסים מפוהקים או זירה פוטנציאלית למשבר תקשורתי.
יש דרכים יצירתיות יותר ליצור תוכן שהקהל שלכם ירצה לצרוך ואפילו לשתף בלי לעשות סתם פרובוקציות ולשחק עם גאנטים.
הכרפס הוא בדיוק כמו השימוש בבאזוורדס. אין כמו לשבת בפגישה עם משרד הפרסום שלנו ולא להבין מה הם רוצים כי הם עסוקים בלדחוף לשיחה מילים לועזיות, גבוהות ומקצועיות כדי להישמע יותר מבינים.
הגיע הזמן שנצא לחירות ונעבוד עם אנשים שמדברים איתנו בגובה העיניים.
החסה היא בדיוק כמו משרדי פרסום גדולים שעסוקים מדי במיתוג עצמי. החסה אמנם גדולה, רק שבתכל'ס כבר יש מרור אחד. ואם להכניס עוד משהו לצלחת, רצוי שיוסיף טעם או שתהיה לו פואנטה.
הגיע הזמן להכניס לשיווק שלנו משהו אחר שבאמת נותן לנו ערך חדש ומרענן. משהו עם תוכן, שנותן לקהל שלנו לרצות עוד ביס מהשיווק שלנו. משהו שהוא אנטי-שיווק.
די. נמאס מאותן ברכות כל שנה. הגיע הזמן למשהו מרענן. משהו שונה. משהו שהלקוחות שלנו יהנו ממנו. יגרום להם לעצור ולשאול "מה השתנה?" ולהגיד "וואלה, סוף סוף חברה שמבינה אותי".
רק שכדי לעשות את זה, נצטרך להקשיב מה צלחת הסדר באמת אומרת לנו על פרסום העסק שלנו. להקשיב באמת. כי אם נרצה, זו באמת לא סתם הגדה.
הכרפס הוא בדיוק כמו השימוש בבאזוורדס. אין כמו לשבת בפגישה עם משרד הפרסום שלנו ולא להבין מה הם רוצים כי הם עסוקים בלדחוף לשיחה מילים לועזיות, גבוהות ומקצועיות כדי להישמע יותר מבינים.
הגיע הזמן שנצא לחירות ונעבוד עם אנשים שמדברים איתנו בגובה העיניים.
המרור הוא בדיוק כמו הדיגיטל של החברה. כולם עושים את זה כי כולם עושים את זה. רק שלרוב, אם לא יודעים איך לנהל את זה, העמוד הוא או מלא בסטטוסים מפוהקים או זירה פוטנציאלית למשבר תקשורתי.
יש דרכים יצירתיות יותר ליצור תוכן שהקהל שלכם ירצה לצרוך ואפילו לשתף בלי לעשות סתם פרובוקציות ולשחק עם גאנטים.
הזרוע היא בדיוק כמו תקיעות בעבר. לפעמים משרדי פרסום מנסים לקדם את הדבר שהם הכי טובים בו.
רק שבואו, כבר 2022.
אפשר לקדם את המוצר שלנו בעוד דרכים חוץ מפרסומת סופר יקרה בערוץ 12. הגיע הזמן להיכנס לארץ המובטחת של התוכן שהקהל שלנו רוצה לצרוך במקום לנסות להילחם בדחף שלהם להחליף ערוץ.
הביצה היא בדיוק כמו קמפיינים יענו מצחיקים וחסרי פואנטה. זה שמשרד הפרסום שלנו ראה שהמתחרה שלנו עשה פרסומת עם הומור דלוח, לא אומר שגם אנחנו חייבים להעלות קורבן לאל בדיחות הקרש.
בשביל בדיחות קרש גרועות אפשר פשוט לחכות בליל הסדר שהמצחיק התורן יזכיר שחצו את ים סוף והמים הגיעו מעל הברכיים.
החרוסת היא בדיוק כמו ניפוח עלויות בדקה התשעים. אין כמו לקחת משרד פרסום שרגע לפני עליית הקמפיין מספר פתאום מה לא נכלל בסכום ששילמנו, מוציא עוד ועוד הצעות מחיר ועוד קורא לנו "נשמה".
הגיע הזמן להתחיל לעבוד עם גופים שלא יוציאו לנו את הנשמה או "ישדרגו" קצת את המחיר ברגע האחרון.
החסה היא בדיוק כמו משרדי פרסום גדולים שעסוקים מדי במיתוג עצמי. החסה אמנם גדולה, רק שבתכל'ס כבר יש מרור אחד. ואם להכניס עוד משהו לצלחת, רצוי שיוסיף טעם או שתהיה לו פואנטה.
הגיע הזמן להכניס לשיווק שלנו משהו אחר שבאמת נותן לנו ערך חדש ומרענן. משהו עם תוכן, שנותן לקהל שלנו לרצות עוד ביס מהשיווק שלנו. משהו שהוא אנטי-שיווק.